Bava Kamma 72

Kapitel 72

א יחזיר לשלפניו לכולם מבעי ליה
1 der vorletzte es erhalten, sondern alle gleichmäßig!?
ב אמר רבא לעולם כר' ישמעאל דאמר בעלי חובות נינהו ודקשיא לך אחרון אחרון נשכר ראשון ראשון נשכר מבעי ליה הב"ע כגון שתפסו ניזק לגבות הימנו ונעשה עליו כשומר שכר לנזקין
2 Raba erwiderte: Tatsächlich ist hier die Ansicht R. Jišma͑éls vertreten, welcher sagt, sie gelten als Gläubiger, wenn du aber einwendest, es sollte nicht immer der spätere, sondern immer der frühere im Vorteil sein, [so ist zu erwidern,] hier handle es sich um den Fall, wenn der [Zuerstgeschädigte] ihn eingehascht hat, und somit Lohnhüter hinsichtlich der Schädigungen geworden ist. –
ג אי הכי יש בו מותר יחזיר לשלפניו יחזיר לבעלים מבעי ליה
3 Wieso heißt es demnach, wenn etwas zurückbleibt, erhalte es der vorletzte, der Eigentümer sollte es doch erhalten!?
ד אמר רבינא הכי קתני אם יש בו מותר בנזקיו יחזיר לשלפניו
4 Rabina erwiderte: Er meint es wie folgt: wenn der Schaden übersteigt, so erhält es der vorletzte.
ה וכן כי אתא רבין אמר ר' יוחנן משום פשיעת שומרין נגעו בה
5 Ebenso erklärte auch Rabin, als er kam, im Namen R. Joḥanans: Hier wurde das Gesetz von der Fahrlässigkeit des Hüters berührt. –
ו במאי אוקימתא כר' ישמעאל אי הכי אימא סיפא ר' שמעון אומר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה
6 Du hast sie also R. Jišma͑él addiziert, wie ist demnach der Schlußsatz zu erklären: R. Šimo͑n sagt, wenn ein Ochs im Werte von zweihundert [Zuz] einen Ochsen im Werte von zweihundert [Zuz] niedergestoßen hat, und das Aas nichts wert ist, so erhält der eine eine Mine und der andere eine Mine;
ז חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז חזר ונגח שור שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו נוטל חמשים זוז ושנים הראשונים דינר זהב
7 hat er wiederum einen Ochsen im Werte von zweihundert [Zuz] niedergestoßen, so erhält der letzte eine Mine und die beiden ersten je fünfzig Zuz; hat er wiederum einen Ochsen im Werte von zweihundert [Zuz] niedergestoßen, so erhält der letzte eine Mine, der vorletzte fünfzig Zuz, und die beiden ersten je einen Golddenar.
ח אתאן לר' עקיבא דאמר תורא דשותפי הוא רישא ר' ישמעאל וסיפא ר' עקיבא
8 Dies nach R. A͑qiba, welcher sagt, er gelte als Ochs von Teilhabern. Der Anfangsatz nach R. Jišma͑él und der Schlußsatz nach R. A͑qiba!? –
ט אמרי אין דהא אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא שבוק מתניתין ותא בתראי רישא ר' ישמעאל וסיפא ר' עקיבא
9 Freilich, so sagte auch Šemuél zu R. Jehuda: Scharfsinniger, laß die Mišna und folge mir; der Anfangsatz nach R. Jišma͑él und der Schlußsatz nach R. A͑qiba.
י (אתמר נמי אמר ר' יוחנן הקדישו ניזק איכא בינייהו)
10 Es wurde auch gelehrt: R. Joḥanan sagte: Ein Unterschied besteht zwischen ihnen hinsichtlich des Falles, wenn der Geschädigte es dem Heiligtume geweiht hat.
יא תנן התם התוקע לחבירו נותן לו סלע ר' יהודה אומר משום ר"י הגלילי מנה
11 Dort haben wir gelernt: Wer seinem Nächsten einen Stoß versetzt, hat an ihn einen Sela͑ zu zahlen. R. Jehuda sagt im Namen R. Jose des Galiläers, eine Mine.
יב ההוא גברא דתקע לחבריה שלחיה רב טוביה בר מתנה לקמיה דרב יוסף סלע צורי תנן או סלע מדינה תנן
12 Einst versetzte jemand seinem Nächsten einen Stoß; da ließ R. Ṭobija b. Mathna R. Joseph fragen: Ist in dieser Lehre ein tyrischer Sela͑ oder ein Provinzial-Sela͑ zu verstehen?
יג אמר ליה תניתוה ושנים הראשונים דינר זהב ואי סלקא דעתך תני תנא סלע מדינה נפלוג ונתני עד תריסר וסלע
13 Dieser ließ ihm erwidern: Ihr habt es gelernt: Und die beiden ersten je einen Golddenar. Wenn man nun sagen wollte, der Autor spreche von einem Provinzial-Sela͑, so sollte er dies doch fortsetzen bis zum Betrage von zwölf [Denar] und einem Sela͑.
יד א"ל תנא כי רוכלא ליתני וליזיל
14 Jener entgegnete: Sollte etwa der Autor mit seiner Lehre wie ein Hausierer fortfahren!? –
טו מאי הוי עלה פשטוה מהא דאמר רב יהודה אמר רב כל כסף האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה
15 Wie bleibt es damit? Sie entschieden dies aus dem, was R. Jehuda im Namen Rabhs sagte: Überall, wo die Tora von Geld spricht, ist tyrische Währung zu verstehen, und wo die [Gelehrten von Geld] sprechen, ist Provinzial-Währung zu verstehen.
טז אמר ליה ההוא גברא הואיל ופלגא דזוזא הוא לא בעינא נתביה לעניים הדר אמר ליה נתביה ניהלי איזיל ואברי ביה נפשאי
16 Darauf sprach jener Mann: Da es nur ein halber Zuz ist, so verzichte ich darauf; mag er es den Armen geben. Später aber sagte er: Er gebe es mir, ich will mich damit kurieren lassen.
יז א"ל רב יוסף כבר זכו ביה עניים ואף על גב דליכא עניים הכא אנן יד עניים אנן דאמר רב יהודה אמר שמואל יתומים
17 Da sprach R. Joseph zu ihm: Die Armen haben es bereits erworben, wenn auch keine Armen hier anwesend sind, denn wir sind Vertreter derselben. R. Jehuda sagte nämlich im Namen Šemuéls, Waisen
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel